דוד המלך מגדולי מלכי ישראל ודמות מופת בתולדות העם היהודי, מזוהה באופן עמוק עם ספר תהילים. למרות שחז"ל ייחסו את חיבור התהילים לעשרה זקנים, בכל זאת נאמר: "דוד הוא הקנה את כולם", כלומר: רוחו, שירתו, חייו ומורשתו הם שהטביעו את חותמם על הספר כולו, והפכו אותו לסמל לדמותו.
מכאן עולה השאלה החשובה שיש כדי להעמיק בה וללמוד ממנה: האם דוד היה רק משורר מוכשר, או שמעבר למילותיו הפעמה גם רוח נבואית?
חייו של דוד, כפי שכולנו יודעים, היו רצופים תהפוכות: מרועה צאן פשוט, דרך לוחם אמיץ ומנהיג כריזמטי, ועד למלך שייסד שושלת מלכותית. במקביל לתפקידיו המדיניים והצבאיים, התהילים חושפים צד נוסף, עמוק ורגיש, באישיותו: צד של אדם מחובר לאלוקים, המסוגל לבטא את כל קשת הרגשות האנושיים – הודיה ושבח, צער וחרטה, תפילה ותחנונים. שירת דוד אינה רק ביטוי אומנותי; היא שיקוף של נפש ערה ומתייסרת, אדם שמתהלך לפני מלך מלכי המלכים. לכן, אגב, אין זה פלא שדווקא ספר התהילים הוא זה שעובר מדור לדור ונקרא בפי כל בעת צרה. כל אחד מרגיש שהוא מחובר אישית למילים והמזמורים.
אלא שמעבר ל"מילים היפות", כולנו יודעים שלדוד היה רוח הקודש.
זוהי היכולת של מזמורי תהילים לדבר אל הנפש בכל דור ודור, ולחזות לעיתים אירועים עתידיים (כפי שחז"ל דרשו פסוקים רבים), ולכן פועמת בין המזמורים רוח של קדושה.
על דוד נאמר: "נעים זמירות ישראל". הוא היה אמן השירה לפני מלך מלכי המלכים. הוא המציא כלי נגינה, קבע את צורות הפיוט, והפך את התפילה וההלל לחלק בלתי נפרד מעבודת ה'. השילוב הייחודי בין כישרון של ניגוני הנשמה לבין חיבור נשמתי עמוק לקדוש ברוך הוא – הוא שהופך את דוד המלך לדמות כה מרכזית, ואת ספר תהילים ליצירת מופת שחוצה זמנים ותרבויות, וממשיכה להדהד בנו עד היום.